אלימות רשת: האם משרד החינוך מגן על הילד שלך?

אנחנו רגילים כבר לזמן התגובה האיטי של משרדי הממשלה והקושי שלהם להדביק את החוקים והתקנות לקצב התקדמות הטכנולוגיה המסחרר.

ברוב המקרים, החוקים והתקנות החדשים מספקים פתרון לבעיות החדשות שנוצרו, גם אם הגיעו באיחור.

במקרה של אלימות רשת ובריונות רשת, משרד החינוך הגיב מאוחר וגם מספק פתרון חלקי מאוד.

איך משרד החינוך הגיב?

משרד החינוך אימץ את חוק הסרטונים כלשונו בחוזר המנכ"ל מאפריל 2015, שבו נקבע כי בית הספר חייב לדווח לרשויות האכיפה על פי הנוהל רק במקרים של פרסום תצלום, סרט או הקלטה של תלמיד שיש בהם עירום ויחסי מין, בין שנעשו בהסכמה ובין שלא בהסכמה, בנסיבות שבהן פרסום עלול לבזות או להשפיל את התלמיד ולא ניתנה הסכמה לפרסום. כל שאר המקרים יטופלו ברמה הבית ספרית.

עד כאן, נשמע בסדר גמור, לא?

אבל, נראה כי בית הספר נכשל בהבנת ההתנהלות והתקשורת של ילדים ובני נוער ואימץ חוק שאינו מתאים, שכן התיקון לחוק ההטרדה המינית אינו רלוונטי להתנהלות ילדים ובני נוער ואינו משקף את הלך הרוח ברשתות החברתיות.

בכך הוא משדר מסר שטחי למורים, להורים ולתלמידים. לצערינו, הכשל באימוץ החוק כפול: ראשית, פגיעה בעלת גוון מיני שאיננה פרסום סרט או הקלטה, קרי פגיעה מילולית, מינית ככל שתהיה, אינה נחשבת פגיעה חמורה וחובת הדיווח אינה חלה עליה; ושנית, רק פגיעות בעלת גוון מיני הן חמורות דיין ומצריכות מעורבות של רשויות האכיפה.

מה המסקנה?

אפילו אם הצוות החינוכי בבית הספר של הבן\ בת שלכם מדהים- ידיו די כבולות. התקנות האלה מגבילות את המורים, גם אם יירצו לעזור, יהיה להם קשה מאוד לעשות את זה.

למדו את הילדים שלכם להגן על עצמם, לחשוב טוב טוב לפני כל פיסת מידע שהם מעלים למדיה החברתית או כל צילום שהם מצלמים בעצמם או אחרים מצלמים אותם.

לפעמים הפגיעות הקשות ביותר מגיעות מחברי הכיתה הקרובים ביותר.

WhatsApp
שלח

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
WhatsApp
שלח