האם הילד שלכם יספר לכם אם פגעו בו ברשת? ואיך שאר ההורים מגיבים?

כותבת: ד"ר ליאת פרנקו

מה תקבלו מהמאמר הזה?

  • למי הילדים פונים כאשר חוו פגיעה ברשת?
  • מדוע ידי ההורים כבולות?
  • האם אנחנו, כהורים, מחמירים את המצב?
ילדים מחוברים, הורים מנותקים

קיימות שתי בעיות מרכזיות המעכבות טיפול בתופעות קשות של אלימות רשת. הראשונה היא בעיית הדיווח- ילדים לא מספרים כי הם קורבנות לאלימות  ובריונות רשת והשנייה היא העדר פיקוח- ילדים נמצאים לבד במרחב הדיגיטלי.

למי הילדים פונים כאשר חוו פגיעה ברשת?

ממחקרים עולה כי ילדים ובני נוער מעדיפים לפנות לסיוע באמצעות הרשת על פני אמצעים אחרים.  כלומר, לפנות לאנשים זרים כדי לקבל כלים להתמודד עם מקרה הפגיעה.

לדוגמא, ממחקר שהתקיים ב 2014 מסתמן כי 25% מילדים ובני נוער בישראל עד גיל 17 פנו לסיוע ברשת לעומת 2% שפנו לסיוע טלפוני.

עיקר אסטרטגיית הפעולה של ילדים כשהם חווים פגיעה או הצקה ברשת הן פנייה לעזרת בן משפחה (20%), פנייה לפוגע בבקשה שיפסיק (17%), התרחקות מהפוגע (15%), ולבסוף פנייה לצוות בית הספר (12%).

מנתונים שפורסמו בסוף שנת 2016 על ידי המועצה לשלום הילד, מסתבר כי אחוז משמעותי מבני הנוער שנפגעו מאלימות ברשת בחרו לא לדווח על כך: 40% מהקורבנות לא פנו לאף אחד לעזרה ולא סיפרו לאף אחד על המקרה. 63% מהקורבנות שבחרו לא לדווח על כך ציינו כי הם נמנעו מלדווח מפני שהדבר לא נראה להם חשוב מספיק.

מהשוואה בין אסטרטגיות פעולה אלו לאסטרטגיות בהם נוקטים הילדים כאשר הם קורבנות לאלימות במרחב הפיזי עולה כי בפגיעה ברשת יש פחות אסטרטגיות להתמודדות. באופן כללי מסתמן כי קיים קושי בדיווח על אלימות מקוונת, ומחקרים שונים מראים כי קורבנות ברשת נוטים לדווח פחות על פגיעתם.

בעקבות הדיווחים המועטים, מתקשים גורמים חינוכיים וטיפוליים לדעת על מקרי האלימות ולהתמודד אתם בהתאם  לצורך. חוסר דיווח מאפיין התנהגות אלימה המתרחשת במרחב הדיגיטלי ותורם לאופייה הקשה הן בעצם קיומה והן באופן ההתמודדות איתה.

למאמר: האם הילד שלכם נפגע ואין לכם מושג? מה היקף תופעת אלימות הרשת בקרב בני נוער?לחצו כאן

מדוע ידי ההורים כבולות?

בנוסף, השיטוט במרחב הדיגיטלי בכלל ובמרחב רשתות חברתיות בפרט הוא שיטוט בודד- ילדים נמצאים שעות במרחב הדיגיטלי ללא פיקוח הורים. לאור זמינות ונגישות הטכנולוגיה, כמעט בכל מקום ובכל זמן, ולאור השימוש שעושים ילדים ובני נוער בסמארטפונים , יכולת הפיקוח של הורים על ילדיהם מוגבלת למדי.

בלי פיקוח יעיל ובהינתן מאפייני הטכנולוגיה המאפשרים תקשורת המונית, לפוגעים יש הזדמנות לפגוע בקורבנות רבים.

במרחב הרשת בכלל וברשתות החברתיות בפרט ילדים ובני נוער מצויים ללא פיקוח. הורים נחשבים ל'מהגרים דיגיטליים' בעוד ילדיהם מכונים 'ילידים דיגיטליים'.  ילדים מצויים ומתמצאים במרחב הדיגיטלי, ובעיקר ברשתות החברתיות, יותר מהוריהם. למעשה ההורים לרוב נעדרים ממרחב זה.

האם אתם מחמירים את המצב? # בקרת הורים

העדר הפיקוח לא רק מסביר את קיומה של התופעה אלא גם מצביע על הטיפול הלוקה בה. במרבית מקרי הפגיעה ברשת ההורים לא מהווים כתובת עבור הילדים ובני הנוער להתמודדות עם הפגיעה. כיום הורים אינם מעורבים מספיק ואינם לוקחים אחריות על פעילות ילדיהם ברשת, ואף אינם מודעים למעשיהם שם.

בקצרה, רוב ההורים אינם מהווים כתובת לילדיהם בכל הנוגע לפגיעות ברשת.

למעשה, תגובתה של הסביבה – הורים ומורים – תורמת להמשך קיומה של האלימות ברשת. קיים בלבול  וחוסר ודאות באשר לתפקידו של בית הספר בכל הנוגע למקרי אלימות ברשת וכן לגבי תפקיד המורים וגבולות הסמכות שלהם באשר למה שקורה לתלמידיהם ברשת. בנוסף, כשמדברים על בריונות רשת מורים והורים לעתים קרובות אינם מודעים כלל לקיומה, שכן היא אינה משאירה בקורבן סימנים חיצוניים נראים לעין, וחסמים טכנולוגיים מגבילים את אפשרויות הפיקוח וההשפעה שלהם על המתרחש במרחב הרשתות החברתיות, שבהן הם אינם חברים.

יתרה מזאת, הילדים ממעיטים לספר להורים ולמורים על האלימות המקוונת נגדם, הן בשל תחושת המבוכה של הילד-הנפגע, הן החשש שהחשיפה מצד הורים תוביל למניעתם לגלוש ברשת, והן בשל החשש שההורים לא יכולים לעזור להם במרחב האינטרנטי. כך הקורבן עלול להישאר לבד בהתמודדות עם הפגיעה הקשה. מאפיינים אלו מעצימים את חומרת התופעה, את עוצמת הפגיעה ואת הקושי לפעול נגדה. במובנים שונים אלימות מקוונת קשה אפוא יותר מבריונות מסורתית, ובכך המרחב האינטרנטי נהפך לגורם נזק שאין דומה לו.

ואף במקרים שהסביבה מודעת למקרי אלימות מקוונת, פעמים רבות הסביבה אינה מגיבה בחומרה למקרים אלו מפני שהם מתרחשים בעולם הווירטואלי ולא בעולם המוחשי, הם נתפסים כפולשניים פחות ממקרי אלימות פיזיים. על אף שרבים רואים באלימות ברשת סממן מובהק של תרבות הנוער העכשווית בעלת השלכות הרסניות, מבוגרים אחרים רואים בה התנהגות "טריוויאלית", וכחלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות. פער זה, שקיים לא פעם בין חוויית הקורבן לתפיסת הסביבה, עשוי להסביר הן את הקושי באכיפת החוקים הקיימים והן את חוסר הרצון או היכולת של המחוקק להתוות מדיניות בסביבה זו.

לסיכום, הילדים שלנו נמצאים המון שעות ביום במרחב הדיגיטלי וכמו שאנחנו שומרים עליהם בגינת המשחקים, כך גם עלינו לשמור עליהם במרחב הדיגטלי. וחשוב מכך, להבין שפגיעה דיגיטלית היא חמורה כמו פגיעה בעולם הפיזי, ואף גרועה מכך- ולהגיב בהתאם.

WhatsApp
שלח

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
WhatsApp
שלח